ת"א 20062-01-16

תקציר

בית המשפט פסק לטובת הנתבע בסכסוך מקרקעין. התובעים ביקשו לרכוש שטחי מסחר ודירות מגורים בפרויקט נדל"ן. הרכישות עוגנו במספר הסכמים שנחתמו בין נובמבר 2013 לפברואר 2014. ההסכמים נוסחו על ידי עורכי דין שונים ומעורבותו של הנאשם הייתה מוגבלת; הוא לא היה בא כוחם של התובעים ורק ניסח הסכם אחד לבקשת שני הצדדים. התובעים טענו כי הנתבע הציג במהלך המו"מ מספר מצגי שווא אשר גרמו להם נזק, ובכלל זה כי הם כבר חברים בקבוצת הרכישה, כי האופציה לרכישת הקרקע כבר מומשה וכי קיים כסף בקרן להבטחת השקעתם. בית המשפט מצא כי טענות אלה לא הוכחו די הצורך וכי ההסכמים שנחתמו על ידי התובעים סותרים את טענותיהם. עוד טענו התובעים כי הנתבע היה צריך להזהיר אותם מפני הסיכונים הגלומים בעסקה בהתחשב במערכת היחסים שלהם בעבר ובמעמדו באותה עת. עם זאת, בית המשפט מצא כי הייצוג הקודם של הנתבעת את התובעים בעסקה אחת לפני כעשור לא יצר יחסי אמון מיוחדים. הנתבע גם לא פעל כעורך דינם של התובעים במקרה הנוכחי והתובעים היו מודעים לתפקידו כנאמן של קבוצת הרכישה. יתר על כן, התובעים, שהיו אנשי עסקים מנוסים, התקשרו בהסכם דומה בנוגע לשטח המסחרי והיו מודעים לסיכונים הכרוכים בכך. לפיכך, לא הייתה על הנתבעת חובה להזהיר את התובעים מפני סיכונים אלה. ככלל, בית המשפט מצא כי התובעים היו מודעים לאופי העסקאות ולסיכונים הכרוכים בכך ודחה את התביעה כנגד הנתבעת. התובעים חויבו לשלם לנתבע 20,000 ₪ הוצאות משפט ואגרות.