ת"א 35177-07-18

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, הגיש תביעה כנגד הנתבעת, חברת ביטוח האחריות של הרכב בו נהג התובע, בגין נזקי הגוף שנגרמו כתוצאה מכך. נסיבות התאונה אינן שנויות במחלוקת, אך עוצמת הפגיעה של התובע, שיעור הפיצוי והפגיעה התפקודית שנויים במחלוקת. בית המשפט מינה מומחה אשר העריך את נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה. חוות דעתו של המומחה, שבית המשפט לא מצא סיבה לסטות ממנה, הייתה כי לתובע נקבעה נכות לצמיתות בשיעור של 7.4%. התובעת טענה כי יש לקבוע את הנכות התפקודית על 10%, אך בית המשפט הסתמך על חוות דעת המומחה ולא מצא סיבה להגדיל את השיעור. התובע, עורך דין עצמאי, טען כי התאונה פגעה ביכולתו לעבוד וגרמה לו לאובדן הכנסה. בית המשפט בחן את הכנסתו השנתית של התובע לפני התאונה ומצא כי שנת 2016 הייתה שנה חריגה ולכן אינה מייצגת את פוטנציאל ההשתכרות של התובע. במקום זאת, חישב בית המשפט את פוטנציאל ההשתכרות של התובע על בסיס ההכנסה הממוצעת משנת 2015 ואילך, שעוגלה לכ-23,000 ₪ בחודש. בית המשפט הכיר בכך ששיעור הנכות הנמוך עלול לפגוע בכושר ההשתכרות של התובע ופסק לו 45,000 ₪ בגין אובדן הכנסות עבר ו-180,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות עתידי. כמו כן תבעה התובעת פיצוי בגין כאב וסבל, סיוע מצדדים שלישיים והוצאות רפואיות. בית המשפט פסק לו 11,309 שקל בגין כאב וסבל, 7,000 שקל בגין סיוע בעבר מצדדים שלישיים ו-5,000 שקל בגין הוצאות רפואיות, מה שמביא את סך הפיצוי ל-249,309 שקל. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע אגרת משפט, ריבית ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.34% מסך הפיצוי, בתוספת 2,000 ₪ נוספים בגין התנהלותו המפריעה של הנתבע במהלך ההליך. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים והיא בתוקף החל מיום 9.7.2021.