ע"מ 12626-01-21

תקציר

פסק הדין דן במיסוי דיבידנדים המחולקים לעובדים המחזיקים במניות בחברה המתומרצת לפי חוק עידוד השקעות הון. בית המשפט בוחן את שיעורי המס החלים לפי סעיף 102 לפקודת מס הכנסה, שעניינו אופציות לעובדים, וחוק העידוד. המשיב, פקיד השומה, טוען כי יש למסות את הדיבידנד בשיעור זהה למכירת מניות, שהוא 25%. מנגד, טוענים המערערים, חברה ועובדיה, כי יש למסות את הדיבידנד בשיעור מופחת של 15% כפי שנקבע בחוק העידוד. בית המשפט מצדד במערערים על פי פרשנותו את הדינים הרלוונטיים. היא גורסת כי לשון החוק ותכליתו תומכות בהחלת שיעור המס המופחת על הדיבידנדים. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי עמדת המשיב נעדרת הסבר מניח את הדעת לשינוי עמדתה הקודמת של רשות המסים בנושא. בית המשפט מתייחס גם לטענת המערערת בדבר יחס מפלה ביחס לעובדים אחרים בחברה ולעובדי חברות תמריץ אחרות. המשיב לא הביא ראיות מספיקות ליחס עקבי, מה שהוביל את בית המשפט לקבל את טענת המערערת לאפליה. אולם, קביעה זו רק מחזקת את מסקנתו המוקדמת של בית המשפט לגופו של עניין, ואינה מכריעה כשלעצמה. משכך, מבטל בית המשפט את שומות המשיב ומורה לו לשאת בהוצאות המערער ובשכר טרחת עורך הדין בסך 90,000 ₪.