ת"פ 1140/10

תקציר

הנאשמים הורשעו בשורה של עבירות הקשורות לדיני העבודה בישראל, לרבות אי תשלום שכר מינימום, אי העברת כספים שנוכו לייעודם ועבירות על חוק חופשה שנתית, קרי אי ניהול פנקס חופשות ואי תשלום פדיון חופשה במועד. לגבי כל עבירה קבע השופט את טווח הענישה המתאים, תוך התחשבות בגורמים כגון הערך החברתי שנפגע, חומרת ההפרה ומדיניות הענישה הרווחת. בגין העבירה הראשונה, הנוגעת לאי תשלום שכר מינימום לתקופה קצרה, נקבע טווח הענישה בין 5,000 ל-26,600 שקל, והנאשמים נקנסו כל אחד ב-10,000 שקל. בגין העבירה השנייה קבע השופט כי טווח הענישה נע בין 25 אלף שקל ל-75 אלף שקל, והנאשמים נקנסו ב-30 אלף שקל וב-10,000 שקל בהתאמה. האירוע השלישי כלל שתי עבירות, אי ניהול פנקס חופשות ואי תשלום דמי חופשה, שכל אחת מהן נענשה בקנס של 2,500 שקל, בסך 5,000 שקל לכל נאשם. לפיכך, סך הקנס לנאשם הראשון נקבע על 45,000 ₪, ולנאשם השני על 20,000 ₪. הקנסות היו אמורים להיות משולמים בתשלומים שווים החל מה-1 במאי 2016. בנוסף, נדרשו הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות אלה במשך שלוש שנים, וכל הפרה של התחייבות זו תגרור אחריות מיידית לקנס המרבי הקבוע בחוק. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ויימסר להם בדואר כמבוקש.