ב"ל 41339-07-20

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגיש תובע שנפגע בעבודה וביקש להיות מוכר כ"נכה נזקק" לעניין תקופת נכות זמנית, לצורך קבלת הטבות מהמוסד לביטוח לאומי (הנתבע). התובע טען כי הפגיעה מנעה ממנו לחזור לעבודה וכי אין לו הכנסה. התביעה נדחתה תחילה על ידי ועדת הרשות, מה שהוביל את התובע להגיש תביעה. כתוצאה מכך, הסכימו הצדדים להחזיר את התיק לוועדת הרשות לדיון נוסף. אולם, לאחר דיון זה, דחתה הוועדה שוב את התביעה, מה שהוביל את התובע לערער על ההחלטה בבית המשפט. בית המשפט בחן את החלטת הוועדה ולא מצא עילה להתערב. הוועדה קבעה כי הוועדה שקלה את עניינו וטיעוניו הספציפיים של התובע, לרבות גילו ותוכניותיו לעבוד באופן עצמאי, אך הגיעה למסקנה סבירה כי היעדר הזדמנויות עבודה סבירות נבע מהגיעו לגיל פרישת חובה ולא בשל הפגיעה בעבודה. החלטת הוועדה אושרה אפוא, והתביעה נדחתה. בהיותו תביעה למימוש זכות חברתית, בית המשפט לא הוציא צו להוצאות. לתובע זכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.