עש"א 17181-05-11

תקציר

דיירי הבית המשותף, שבבעלותם רוב הדירות והרכוש המשותף, התנגדו לבניית הרחבה על ידי דיירים אחרים. ההרחבה תהיה מרפסת על כלונסאות ופרגולה במבנה האחורי של המבנה. המבקשים ביקשו היתר מוועדת התכנון המקומית שניתן. התושבים המתנגדים ערערו, בנימוק שזכותם לבנייה דומה לזו המובטחת לפי סעיף 71ב לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. בית המשפט, בהרכב השופטים וסרקרוג, שפירא וכהן, פסק לטובת המערערים. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט וסרקרוג, קבעה כי המפקח שגה בכך שלא אישר את ההתנגדות ומנע את הבנייה. בית המשפט קבע כי לממונה אין סמכות לבחון את נימוקי ההתנגדות ולייחס למערערים חוסר תום לב. יתר על כן, רוכשי הדירות היו צריכים להיות מודעים לפוטנציאל ההתנגדויות בעת ביצוע הרכישה. עוד נקבע בפסק הדין כי בית המשפט אינו יכול להחליף את השוכרים ולבחון לגופה של ההתנגדות, במיוחד כאשר הנימוקים אינם מנוגדים לעקרונות משפטיים או לתום לב. השופט וסרקרוג הדגיש את היקפה המצומצם של סמכות בית המשפט לבחון נימוקים להתנגדות והבהיר את ההבחנה בין עקרון ההתנגדות לבין סמכותו של בית המשפט לבחון את הנימוקים. פסק הדין חייב את המשיבים לשלם למערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪. השופטת וסרקרוג הביעה צער על כך שיישום פסק הדין הקודם (פסק דין צבי) הוביל לתוצאה זו.