ע"ע 233/06

תקציר

במקרה הנדון, הן ערעור והן ערעור שכנגד נדחו במידה רבה על ידי בית הדין, אשר אישר את החלטת בית הדין האזורי בעניין זכאותו של עובד לגמול שעות נוספות. בית הדין האזורי קבע כי העובדת זכאית להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות על בסיס עקרונות העולים בקנה אחד עם חוק שעות עבודה ומנוחה, ודחה את הטענות כנגד שיטות החישוב שננקטו. טענת העובד כי יש להתייחס לתעריף עבודתו כאל "תמריץ" נדחתה, כמו גם טענת החברה כי תוספות שכר מסוימות אמורות להפחית את הסכומים המגיעים. בית הדין קבע כי נדרשות התאמות באשר לבסיס חישוב שכרו השעתי של העובד על פני תקופות שונות וכי הזכאות לגמול שעות נוספות צריכה לשקף עבודה שבוצעה בשבתות ובחגים. בנוסף, בית הדין דרש התאמות חישוב לשיטת התשלום בימי שישי ואישר את החרגת זמני ההפסקה משעות בתשלום, תוך אכיפה כי כל תביעה לשעות נוספות צריכה להתאים לאלו שצוינו במקור בתביעת העובד. בסופו של דבר, התיק הועבר לבית הדין האזורי כדי שימנה חשב שכר שיעריך מחדש את פערי התגמול בהתאם להנחיות משפטיות מוגדרות, ויבטיח שלא יעלו התשלומים על הסכומים שתבע העובד בעבר. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו בעקבות הדחייה החלקית של הערעורים.