סע"ש 21898-10-22

תקציר

התובעת, עובדת לשעבר של הנתבעת, הגישה נגדו תביעה בגין הטבות תעסוקה שונות שלטענתה הייתה זכאית להן אך לא קיבלה במהלך עבודתה, לרבות הודעה מוקדמת על תנאי עבודה, פיצויי פיטורים, פיצויי פיטורים משלימים, הפרשים בדמי מחלה ודמי חופשה, פדיון ימי חופשה, דמי הודעה מוקדמת והפרשי הפקדה. כן תבעה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, וטענה כי הנתבע קיים שימוע שלא כדין ופיטר אותה משיקולים פסולים. מנגד, הנתבעת העלתה שורה של טענות קיזוז, בדרישה להשבת תשלומים שונים ששולמו לתובע, לרבות תשלומי יתר בגין הפסקות, שיפוי בגין קנס שהוטל עליו לכאורה ותשלומי יתר בגין חגים, חופשות ובונוסים. בית המשפט פסק לטובת התובעת והורה לנתבעת לשלם לה 43,318 ₪ בתוך 30 יום, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. סכום זה כלל הפרשים בפיצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי מחלה, פדיון חופשות, דמי הודעה מוקדמת והפקדות לפנסיה. כמו כן פסק בית המשפט לתובע הוצאות בסך 6,500 ₪, שישולמו על ידי הנתבעת. השופטת קיבלה את גרסת התובעת לאירועים וקבעה כי הנתבע לא מסר לה הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, והעביר את נטל ההוכחה לנתבעת, שלא הצליחה להביא כל ראיה לכך. באשר לזכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים ולפיצויי פיטורים משלימים, הכיר בית הדין בעמלות התובעת כחלק משכרה, וחישב את פיצויי הפיטורים על בסיס ממוצע שעות עבודתה במהלך עבודתה והתעריף השעתי האחרון שקיבלה. כמו כן נפסקו לתובע פיצויי פיטורים משלימים בגין רכיב העמלה. בית הדין לא מצא הצדקה לשלול מהתובעת פיצויי פיטורים, למרות טענות הנתבעת כי ניסתה לגנוב חומר של לקוחות. השופטת הסכימה עם תביעת התובעת להבדלים בדמי המחלה ובדמי החופשה, שנבעו מאי הכללת רכיב העמלה בשכרה. התובעת הייתה זכאית לפדיון בגין ימי חופשה שלא נוצלו, שחושבו על פי ממוצע השעות שעבדה בכל חודש. כמו כן נפסקו לתובעת הפרשי דמי הבראה, בהתחשב בעבודתה במשרה חלקית. באשר להודעה מוקדמת, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעת את ההפרש בין הסכום שקיבלה לבין זכאותה, אשר חושב על בסיס התעריף השעתי האחרון שלה והסכום הממוצע של עמלות שהרוויחה בשנת העבודה האחרונה. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית להפרשי הפקדה לפנסיה, לרבות עבור תקופות בהן שהתה בשמירת הריון ובחופשת לידה. לתובעת נפסק פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, שכן בית המשפט מצא כי החלטת הנתבע לפטר אותה הייתה נגועה בשיקולים זרים וכי לא ניתן לה זמן סביר להתכונן לדיון. השופט דחה את טענות הקיזוז של הנתבע, לרבות תשלומי היתר הנטענים בגין חופשות וחגים, וכן את התביעה לקנס והחזרי בונוסים, שכן הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו.