ת"א 4666/07

תקציר

התובעת, ילידת 1987, הגישה תביעה נגד שלושה נתבעים בגין שתי תאונות דרכים נפרדות שגרמו לה לנזקי גוף. התאונה הראשונה אירעה במהלך שירותה הצבאי בספטמבר 2006, והתאונה השנייה הייתה תאונת פגע וברח בעת שחזרה מעבודתה ביוני 2009. התביעה בגין התאונה הראשונה יושבה מחוץ לכותלי בית המשפט, והותירה רק את התאונה השנייה לשיקול דעתו של בית המשפט. בתביעת התובעת צוין כי היא סובלת מנכות נפשית כתוצאה משתי התאונות. השופט מצא את עדותה של התובעת בנוגע לתאונה השנייה משכנעת, וקיבל את גרסתה כי נפגעה מאופנוע בעת חציית הכביש. נבדקו נזקיו, טיפוליו ואשפוזיו של התובע בשתי התאונות. מומחים שמונו על ידי בית המשפט העריכו את נכויותיו של התובע כתוצאה מהתאונות, לרבות נכויות אורתופדיות, פסיכיאטריות וEEG. השופט מינה את פרופ' מוניץ כמומחה פסיכיאטרי, שחוות דעתו קבעה כי התובע סובל מנכות נפשית בשיעור של 70%, שתוקנה בהמשך ל-10% עבור כל תאונה לאחר חקירה נגדית. השופטת קיבלה את חוות הדעת השנייה, למרות שמצאה אי דיוקים בתיאור מצבה הנפשי של התובעת בפני המומחה. השופט קבע כי סך נכותו של התובע הוא 20%, בחלוקה שווה בין שתי התאונות. קביעה זו התבססה על נתונים אובייקטיביים, תיעוד רפואי וחוות דעת המומחה, למרות נטייתה של התובעת להציג תמונה לא מדויקת של חייה. השופטת התייחסה להכנסותיה הבלתי יציבות של התובעת וחשבה את הפסדי השכר שלה בעבר ובעתיד, הוצאותיה וכאב וסבל עקב התאונות. עוד צוין כי התאונה השנייה הייתה תאונת עבודה, אך טענות התובע לא נבלעו בגמלאות המוסד לביטוח לאומי. בנוסף, קבעה השופטת כי התובעת זכאית ל-25% מהנזק שנפסק, למרות שלא טענה במפורש לזכאות זו. זאת משום שהזכאות קבועה בחוק והתובע עמד בתנאים הנדרשים. השופט הורה לנתבע לשלם לתובע 50,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,670 ₪.