ע"א 440/70

תקציר

במקרה של קרקע מכפר שעב שבגליל, דן בית המשפט העליון בטענות סותרות בין המערערת, הודא, לבין יורשיו של מוחמד גאנם, בנוגע למקרקעין שנרכשו באמצעות רשות הפיתוח. לאחר קום המדינה הפכו אדמות כפר שעב לנכסי נפקדים, כולל אלה של מוחמד גאנם, שמכר לכאורה את אדמתו לאחיו סאלח באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר. סאלח ואשתו, הודא, חתמו בשנת 1960 על הסכם עם רשות הפיתוח לקבלת פיצוי על הקרקע, אך ייפוי הכוח בוטל מאוחר יותר על ידי בית משפט בשל השפעה בלתי הוגנת, אם כי מבלי לפגוע בזכויות רשות הפיתוח. יורשיו של מוחמד, בהם אלמנתו, שתי בנותיו ובתו הנפקדת המיוצגת על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים, ביקשו להתחקות אחר הפיצויים שקיבלו סאלח והודא. בית המשפט המחוזי פסק במקור לטובת יורשיו של מוחמד, וקבע את זכותם על הקרקע כפיצוי. בית המשפט העליון אישר חלקית החלטה זו, וציין כי התביעה למקרקעין לא נדחתה בפסקי דין קודמים בשל היעדר "השתק עילה" ו"השתק חברה" כנגד היורשים, שלא מיצו את תביעותיהם בהליכים קודמים. פסק הדין הדגיש את עקרון ההשתק, והדגיש כי פסיקה משפטית מחייבת רק את המעורבים הישירים, אלא אם כן מתקיימים קריטריונים ספציפיים, כגון זיקה לריבית קרובה או העברת זכויות קודמת. בסופו של דבר, בית המשפט העליון שינה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בכך שהכיר בחלקם היחסי של יורשיו של מוחמד בקרקע שבמחלוקת, בהתבסס על הערכת שווי מוסכמת של הנכסים המעורבים. התוצאה הייתה רישום חלק מהקרקע לכל אחד מיורשיו של מוחמד, תוך השארת היתרה להודא, ובכך אישר חלקית את ערעורה.