דנ"א 1706/12

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לעתירה לדיון חוזר בפסק דין קודם בעניין תשלומים תקופתיים למשיב שסבל מנכות קשה כתוצאה מתאונת ילדות. תביעת הנזיקין המקורית, שהוגשה על ידי המשיב והוריו, הביאה להסכם פשרה לפיו העותר יכסה מחצית מנזקו הכולל של המשיב. סכום זה היה אמור להיות משולם כפיצוי תקופתי, כאשר הסכום נקבע על ידי בית המשפט. בשנת 2007 הגיש המשיב בקשה להגדלת התשלומים התקופתיים עקב שינוי לרעה במצבו הרפואי. בית המשפט המחוזי בחיפה נעתר לבקשה זו, והוביל את העותר לערער ואת המשיבים לערער נגדית על ההחלטה. פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור זה הוא שעומד כעת לבחינה. פסק הדין מסכם את מצבו הרפואי של המשיב ואת ההיסטוריה של המקרה, בטרם נצלול לשאלה העיקרית בדבר הנסיבות המצדיקות שינוי שיעורי תשלום תקופתיים בתביעות נזיקין. היא מדגישה את טענת העותרת לגישה מצמצמת לשינויים אלה ואת הצורך לאזן זאת עם זכותו של המשיב לפיצוי הולם. עם זאת, פסק הדין נשוא העתירה התמקד בנסיבות הספציפיות של המקרה והחיל את הפסיקה הקיימת. בית המשפט מאשר את קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר הרעה משמעותית במצבו של המשיב, המצדיקה הגדלת התשלומים התקופתיים. עוד קבע בית המשפט כי הסכום שנפסק היה סביר ודחה את שני הערעורים. מאחר שפסק הדין לא יצר תקדים חדש והתמקד בפרטי המקרה, הבקשה לדיון נוסף נדחית. העותר חויב בהוצאות המשיבים, בסך כולל של 40,000 ₪.