ת"א 455/05

תקציר

התובעת, תאגיד לניהול משותף של זכויות יוצרים של חברות תקליטים ישראליות וזרות, תבעה את הנתבעים, תאגידים המשדרים טלוויזיה בכבלים, על מנת לקבוע את גובה התמלוגים שעל הנתבעים לשלם בגין השימוש בתקליטי קול. התובעת מנהלת את זכויות היוצרים בתקליטי הקול, לרבות הזכות להשמיע ולשדר בפומבי את המוזיקה המוקלטת. ההסכם הישן בין הצדדים, שקבע סכום קבוע של תמלוגים, פקע בשנת 2002. מאז לא הגיעו הצדדים להסכם חדש, והתובעת דרשה שכר טרחה גבוה משמעותית, אותו סירבו הנתבעים לשלם. התובעת ביקשה צו מניעה קבוע, שיאסור על הנתבעים להקליט ולשדר את המוזיקה שבניהולה, אך הצהירה כי תוותר על תביעה זו אם הנתבעים ישלמו את התמלוגים בשיעור הנדרש או בשיעור אחר שיקבע בית המשפט. בית המשפט מצא כי השימוש שעשו הנתבעים בזכויות התובעת גדל עם הזמן, למרות ירידה במספר מנוייהם עקב התחרות הגוברת. הגידול במספר הערוצים המשודרים על ידי הנתבעים, בעיקר ערוצים דיגיטליים, והרחבת זכויות התובעת כך שיכללו סנכרון, הביאו לגידול כולל בשימוש בזכויות התובעת. בית המשפט דן בשיטות שונות לחישוב התמלוגים הנהוגות בעולם, כגון אחוז מסך הכנסות המשתמש, מחיר קבוע לכל מנוי, או מחיר משתנה למנוי, ותעריפים הנהוגים בישראל. בית המשפט החליט כי שיטת החישוב המתאימה ביותר במקרה זה היא לבסס את התמלוגים על מספר המנויים, אנלוגיים או דיגיטליים, תוך התחשבות בהגדלת מספר הערוצים והוספת זכויות הסנכרון. בית המשפט התחשב גם בתועלת שהפיק ענף המוזיקה מפעילות הנתבעים, בהיעדר פרסום בשידורי הנתבעים ובעובדה שחלק ניכר מהערוצים כלל לא נצפו. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע תמלוגים לשנים 2003-2006, בהתאם לתעריפים המחושבים, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עורכי דין. המע"מ היה אמור להתווסף לסכומים שצוינו. כל סכום ששילמו הנתבעים למפיקים זרים עבור השימוש בתקליטי קול מוגנים ינוכו מהסכומים האמורים.