בג"צ 552/83

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין תביעת האם למזונות, ודוחה אותו בנימוק שהוא מצוי בסמכותו של בית הדין הרבני. עם זאת, תביעת המזונות של הקטינים, שהוגשה בשמם על ידי האם בבית המשפט המחוזי, היא עניין שעל בית המשפט להכריע בו, שכן ידוע כי לבתי הדין הרבניים סמכות בלעדית לדון במזונות בתביעות גירושין, ותביעה זו היא למזונות הילדים כנגד אביהם. באשר למשמורת, פסק הדין מאשר את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי יש לו סמכות בלעדית לקבוע את משמורת הקטינים. כנות תביעת האב לגירושין מקימה את סמכותו של בית הדין בסוגיה מהותית זו, ועתירת האם בעניין זה נדחית. בענייני חינוך, פסק הדין מבהיר כי סמכות ההכרעה של בית המשפט המחוזי מעוגנת בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. בהעדר הסכם בין האפוטרופסים – במקרה זה, האם והאב – על בית המשפט לדון לפי סעיף 78 לאותו חוק. נמצא כי פנייתו של האב לבית המשפט בעניין חינוך הקטינים חרגה מתחום תביעתו המקורית, ואילו טענתה הקודמת של האם באותו עניין העניקה לה עליונות בעניין זה. למרות שהוכרו הסיבוכים הפוטנציאליים של חלוקת סמכויות בנוגע למעצר קטין וחינוכו, פסק הדין מדגיש כי מקרה זה אינו מחייב התעמקות במורכבויות אלה. סיכומו של דבר, הערעור ברע"א 563/83 מתקבל ביחס לתביעת המזונות של האם וההחלטה בבג"ץ 552/83 מתקבלת סופית בדבר היעדר סמכותו של בית המשפט לדון בחינוכם ובמשמורתם של הקטינים. לא ניתן צו להוצאות, ומוצע לשני הצדדים לשאת בהוצאותיהם, עד לחקיקה משנית בעניין זה. פסק הדין ניתן על ידי השופט גולדברג, והנשיא שמגר והשופט מ' בייסקי הסכימו עמו.