ת"א 2262/08

תקציר

ענייננו בסכסוך בין המפיצה הבלעדית של רכבי קיה בישראל, המשיבה מס' 1, לבין יצרנית הרכב, המבקשת. המשיבים טוענים כי המבקשת הפרה את הסכמי ההפצה והעבירה את זכויות ההפצה לגורמים אחרים, תוך גרימת נזק כספי משמעותי. המבקשת, לעומת זאת, מבקשת לעכב את ההליכים בבית המשפט, תוך שהיא מצטטת סעיף בוררות בהסכם המחייב כי כל סכסוך יוכרע בבוררות בסיאול, דרום קוריאה. סעיף הבוררות כלול בסעיף 34.1 להסכם ההפצה, הקובע כי כל המחלוקות שלא ניתן לפתור באמצעות משא ומתן ייושבו באמצעות בוררות. המשיבים טוענים כי המבקשת לא עמדה בתנאי מוקדם של ניסיון לפתור את הסכסוך באמצעות משא ומתן ולכן אין לאפשר לה לכפות בוררות. עם זאת, בית המשפט מוצא כי לשון סעיף 34.1 אינה תומכת בפרשנותם של המשיבים. בנוסף, בית המשפט קובע כי תניית הבוררות משתרעת גם על הסכם ההארכה המסדיר את תקופת החלוקה, וכי די בחתימת ישראל על אמנת ניו יורק לבוררות בינלאומית בעניינים מסחריים כדי להחיל את ההוראות הרלוונטיות בחוק הבוררות, למרות שקוריאה אימצה את האמנה רק לגבי סכסוכים מסחריים הנחשבים מסחריים על פי הדין הקוריאני. יתר על כן, בית המשפט קובע כי טיבו של ההסכם לחלוקת רכב הוא מסחרי ללא עוררין. טענות המשיבים בדבר הכללת טענות בדבר התנהגות בלתי הולמת ופוטנציאל לקיום דיונים מקבילים בישראל ובקוריאה נדחות אף הן, שכן אין בהן כדי לפסול את הסכם הבוררות. לבסוף, בית המשפט מורה על עיכוב ההליכים בין המבקש לשני המשיבים וקובע כי המשיבים יישאו בהוצאות המבקש ובשכר טרחת עורך הדין בסך 80,000 ₪ בתוספת מע"מ.