בג"צ 1578/90

תקציר

בפסק הדין שניתן על ידי השופטים ד' לוין וג' בך, בנוגע להתנגדותה של הלן אייזן נגד ועדות התכנון המקומיות והמחוזיות לבנייה בתל אביב, הגיע בית המשפט למסקנה כי ועדות התכנון והבנייה רשאיות לדחות דיונים בבקשות בנייה אם זכויות הקניין של המבקש אינן ברורות. גישה זו נובעת מהאמונה כי אין טעם להיכנס לדיונים תכנוניים כאשר מימוש זכויות הבנייה אינו ודאי בשל סוגיות בעלות בלתי פתורות על נכסים. לפיכך, הוועדות יכולות להפנות את המבקשים לבית המשפט המוסמך כדי לפתור סכסוכים כאלה. עם זאת, אם אין התנגדויות, או אם ניכר כי המבקש הוא בעל זכויות בנייה, על הוועדות לשקול את השאלות התכנוניות. חשוב לציין כי הוועדות אינן אמורות להחליט על זכויות הקניין עצמן, שכן תפקידן קשור אך ורק לתכנון. במקרה ספציפי זה, בעוד הוועדה המקומית דחתה במקור את בקשתו של אייזן להיתר בנייה, בית המשפט הכיר בכך שלאור הבירור המתמשך של זכויות הקניין בבית משפט השלום, יש לקבל את הבקשה ולדון בה כתלויה ועומדת. אם בית המשפט מגנט יכיר בעתיד בזכויות הקנייניות של אייזן, על ועדות התכנון להתייחס להיבט התכנוני ללא כל מכשולים. הסדר זה מוסכם על שני הצדדים וקיבל תוקף כפסק דין, ללא פסיקת הוצאות.