ת"א 11984-09-17

תקציר

התובע, שנפגע לאחר שמעד על פסי האטה בחניון בית החולים, תבע את בית החולים על נזקים. מהראיות עולה כי התובעת עצרה בצד לאחר שיצאה מלובי המעלית, הסתכלה בטלפון הנייד שלה וכתבה הודעה. לאחר מכן היא צעדה שני צעדים קטנים לעבר החבטה, הביטה שוב במכשיר שלה והרימה את ראשה בעודה עושה צעד נוסף, מעדה מעל הבליטה ונפלה קדימה. הנעל שלה נתקעה על הבליטה, שהייתה ממוקמת מיד לאחר היציאה מהלובי. השופטת הסכימה כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי פגיעתה נגרמה כתוצאה מהפרת חובת הזהירות של בית החולים. בית החולים היה צריך לצפות את הסכנה הנשקפת ממיקום הבליטה ולהסיר אותה, לספק סימני אזהרה או לנקוט אמצעי זהירות אחרים, דבר שלא עשה. יתר על כן, השופט ייחס 10% מהאשמה לתובע על כך שלא נקט זהירות סבירה. למרות טענות התובע, השופט לא מצא ראיות להפסדי שכר או לירידה ברווחים עקב התאונה. עם זאת, נפסק לתובע 50,000 ₪ בגין כאב וסבל, 15,000 ₪ עבור סיוע בעבר מצדדים שלישיים, 35,000 ₪ עבור סיוע עתידי לצד שלישי ו-5,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות. סכומים אלו הסתכמו בכ-105,000 ₪, מתוכם נוכו 10% בגין אשמת התרומה של התובעת, והותירה יתרה בסך 94,500 ₪. כמו כן הורתה השופטת לנתבעים לשפות את התובעת בסך 400,133 ₪, אותם קיבלה מהביטוח הלאומי בגין נפגעי עבודתה. תגמולי המל"ל עלו על הפיצויים שנפסקו, כך שהתובע היה זכאי רק ל-25% מהסכום שנפסק, בסך כולל של 24,000 ₪. בקשת התובעת לשכר טרחת עו"ד בגין הטיפול בתביעת המל"ל נדחתה בשל חוסר ראיות והרחבת הטענות בסיכומים, אשר לא נתנה לנתבעים הזדמנות להגיב. בסופו של דבר הורה השופט לנתבעים, המיוצגים על ידי הנתבעת מס' 2, לשלם לתובע 24,000 ₪, בתוספת 23.4% שכר טרחת עורך דין ו-5,000 ₪ הוצאות משפט. כמו כן חויבה הנתבעת מס' 2 לשפות את התובעת בסך של 400,133 ₪, בצירוף 23,400 ₪ שכר טרחת עורך דין. נמצא כי בית החולים חייב בתשלום סכומים אלה בתוך 30 יום.