ס"ע 21444-01-20

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, תבע תשלומים שונים שלטענתו לא קיבל במהלך עבודתו. אלה כללו קביעת שכר, חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, דמי נסיעה ופיצוי על תלושי שכר "פיקטיביים". הנתבעת טענה כי שילמה לתובע את כל שכרו המגיע לו, וכי חלק מטענותיו אינן עולות בקנה אחד עם רישומיה. היא גם תבעה פיצויים לאחר הודעה מוקדמת, בטענה שהתובע עזב את עבודתו מבלי להודיע על כך. בית המשפט מצא כי שכרו הקבוע של התובע היה שכר מינימום, וקיבל את טענת התובע כי עבד במשרה מלאה. הימנעותה של הנתבעת מהמצאת רישומי נוכחות, שהיו ברשותה, תמכה בטענת התובעת. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעת דמי פדיון חופשה שנתית והבראה, שכן היא לא סיפקה רישומים עקביים להוכחת תשלומים אלה. עוד קבע בית הדין כי לתובע לא שולמו דמי חגים, אך דחה את תביעתו משום שלא פירט את החגים להם הוא תובע. באשר לדמי הנסיעה, קיבל בית המשפט את טענת התובע כי שילם עבור נסיעתו מביתו למחסום, והורה לנתבעת לפצות אותו. בית המשפט הורה גם על פיצוי בגין תלושי שכר פגומים, ומצא כי הנתבע מסר ביודעין תלושי שכר לא תקינים. טענת הנתבעת כי התובע עזב את עבודתו מרצונו נדחתה, שכן מנהל העבודה העיד כי התובע פוטר. לסיכום, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סכומים שונים, לרבות פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, הוצאות נסיעה ופיצוי בגין תלושי שכר פגומים. כמו כן הורה בית המשפט לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בקשת התובע לפיצוי בגין הלנת שכר נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא לה בסיס.