ת"א 12813-12-17

תקציר

התובעת והנתבע התקשרו בהסכם חוזי להתקנת מערכת ספרינקלרים בקניון של התובעת, אשר יפטור את התובעת מהקמת מאגר מים נפרד, מהלך יקר. החוזה הותנה במשתמע באישורים של מכון התקנים הישראלי ורשות הכבאות. בעוד הנתבעת קיבלה את האישור הקודם, רשות הכבאות סירבה לתת את אישורו בשל נסיבות חריגות הנוגעות למגבלות תשתיות מים וחשש מדרישות המים של הקניון במקרה של שריפה. כתוצאה מכך, נגרמו לתובעת עלויות עבור מערכות ותכנונים שהפכו לחסרי תועלת, בנוסף לשינויים מבניים ודמי שכירות אבודים במהלך העיכוב בפתיחת הקניון. בית המשפט בחן את מהות חובותיו של הנתבע ומצא כי הן תוצאתיות ולא מבוססות על מאמץ או חריצות. לפיכך, אי קבלת אישור רשות הכבאות על ידי הנתבעת מהווה הפרת חוזה. עוד קבע השופט כי הנתבע פעל בחוסר תום לב וניסה לתמרן את המציאות כדי למלא את הדרישות החוזיות באופן בלתי ראוי. התובע תבע פיצויים בסך 2,136,617 ₪. בית המשפט פסק לתובע 175,500 ₪ בגין החזר תשלומים ששולמו לנתבעת בגין מערכות שבסופו של דבר היו חסרות תועלת. עם זאת, התביעות בגין עלויות התאמה מבנית, אובדן מוניטין והחזרי דיירים נדחו בשל היעדר ראיות מספיקות. כמו כן פסק בית המשפט לתובע סך של 45,298 ₪ בגין עבודות תכנון שנעשו על ידי צד שלישי, ודחה את התביעה בגין הפסדי דמי שכירות בשל היעדר ראיות משכנעות. בסופו של דבר התקבלה התביעה באופן חלקי, והנתבע חויב לשלם לתובע סך של 220,798 ₪, בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות שונות. סכום זה כלל החזר תשלומים לנתבע ולצד שלישי, בסך 215,298 ₪, וכן 6,000 ₪ הוצאות, 17,550 ₪ שכר טרחת מומחה ו-35,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, כולם בתוספת מיסים חלים. פסק הדין ניתן ביום 27.11.2021.