עפ"א 56947-05-24

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת בית משפט קמא. המערערת ובעלה בנו מרפסת שלא כדין ללא רשות והשתמשו בה במשך כחמש שנים. הם חתמו על הסדר על תנאי שבו הסכימו להרוס את המבנה, אך לא נענו עד שעות מאוחרות יותר. עבירת הבנייה הבלתי חוקית, תופעה נרחבת, נחשבה לעבירה חמורה על החוק המשקפת פגיעה במרחב התכנון ובשלטון החוק. בית המשפט העליון קרא באופן עקבי לטיפול מחמיר בעבירות מסוג זה. בית משפט קמא, בהפעילו את שיקול דעתו, נמנע מהרשעת בעלה של המערערת אך הרשיע את המערערת, על יסוד הנסיבות הספציפיות של עניינם. נמצא כי הרשעתו של הבעל תגרום נזק מופרז לעיסוקו, אך המערערת לא הביאה ראיות קונקרטיות לכך שפרנסתה תיפגע באופן דומה. ההבחנה בין השניים הייתה מוצדקת, והחלטתו של בית משפט קמא הייתה סבירה והוגנת, ללא כל טעות משפטית המצדיקה התערבות בערעור. באשר לעונש, הטיל בית משפט קמא על המערער קנס מתון, שהיה ראוי בהתחשב בעבירות ובנסיבות. הקנס נפל בטווח שנקבע ולא היה חמור מדי. בית המשפט התייחס למקרה דומה בו הוטל קנס של 10,000 ₪ בגין עבירת בנייה בלתי חוקית קטנה יותר. הערעור, המבקש לבטל את ההרשעה ולהקל בעונש, נדחה אפוא על כל חלקיו. פסק הדין מדגיש את הצורך באכיפה קפדנית של חוקי התכנון והבנייה ואת החריגים המצומצמים להרשעה בעבירות מוכחות.