ת"א 16255-02-25

תקציר

בבג"ץ 16255-02-25, בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט אריה רומנוב) דן בבקשה למתן סעדים זמניים במסגרת תביעה שהוגשה על ידי יהודה פרץ ("המבקש") נגד מספר משיבים, ביניהם ישראל אריאל אבוחצירא, יוסף אזרזר, ושלוש חברות יזמות ובניה. הדיון התמקד בסכסוך הנוגע לזכויות בנכס מקרקעין ברחוב אמיל בוטה 10 בירושלים, הכולל אולם אירועים וחניון. **רקע עובדתי וטענות הצדדים:** * **המבקש** טוען כי כרת הסכם שותפות עם המשיב 7, יעקב אלחדד, להפעלת אולם אירועים בנכס לתקופה של 10 שנים. על בסיס הסכם זה, השקיע המבקש למעלה מ-8 מיליון ש"ח בנכס, השקעה שאושרה בפסק בוררות. בנוסף, נכרת הסכם שותפות נוסף בינו לבין אלחדד ביחס לנכס כולו. המבקש טוען כי אלחדד ושני משיבים נוספים (1 ו-2) פעלו במשותף על מנת לסלק אותו מהנכס, לתפוס בו חזקה ולהפעיל אותו ללא תמורה, תוך הפקת רווח מהשקעותיו. כתב התביעה הוגש בסכום של למעלה מ-18 מיליון ש"ח, וכולל עילות כמו עשיית עושר ולא במשפט, אכיפה חוזית, גרם הפרת חוזה, והרמת מסך. הסעד החלופי המתבקש הוא קבלת שליטה ובעלות על הנכס. * **המשיבים** (1-5) מכחישים את טענות המבקש. הם טוענים כי לא נכרת עימם כל הסכם, כי אין יריבות בינם לבין המבקש, וכי אין לו כל עילת תביעה נגדם. הם מאשרים כי הם מנהלים כיום את אולם האירועים והחניון, אך טוענים כי עשו זאת לאחר שהסכסוך בין המבקש לאלחדד פרץ, השותפות ביניהם בוטלה, והמבקש הסכים לפינויו. הם דוחים את הטענה כי גרמו לאלחדד להפר את ההסכם עם המבקש. **ניתוח משפטי והחלטת בית המשפט:** בית המשפט החליט להתמקד בעילת התביעה של "גרם הפרת חוזה", כפי שמוגדרת בסעיף 62 לפקודת הנזיקין. 1. **הוכחת הפרת חוזה:** בית המשפט קבע כי פסק הבוררות, שניתן בין המבקש לאלחדד, מבסס את הטענה כי אלחדד הפר את הסכמי השותפות. בפסק הבוררות נקבע במפורש כי אלחדד הפר את ההסכם בכך שלא העמיד את המקום לרשות השותפות ופינה את פרץ מהנכס. פסק זה, גם אם המשיבים לא היו צד להליך הבוררות, מהווה ראיה ראשונית משמעותית. 2. **הוכחת קשר בין המשיבים להפרה (גרם הפרת חוזה):** המבקש טוען כי המשיבים (1-2) פעלו בשיתוף פעולה עם אלחדד כדי לסלקו מהנכס. בית המשפט מצא כי טענה זו מוצאת תמיכה במסמך "הסכמה, הודעה, הצהרה, איגרת חוב והתחייבות" מיום 26.1.25, אשר נערך בין אלחדד לבין המבקש, וכן בהתכתבויות וואטסאפ שהתקיימו בין אלחדד למשיבים 1 ו-2, ואשר אלחדד מסרן למבקש. על בסיס ראיות אלו, בית המשפט קבע כי המבקש הניח תשתית ראייתית מספקת לטענה כי המשיבים 1 ו-2 היו אחד הגורמים לכך שאלחדד הפר את הסכם השותפות. 3. **מאזן הנוחות:** המבקש ביקש צו מניעה זמני למניעת הברחת הנכס, הכולל איסור דיספוזיציה (העברה) בזכויות החזקה, שכירות, בעלות ומניות בנכס. בית המשפט קבע כי יש להיעתר לבקשה זו. הסיבה לכך היא שאחד הסעדים החלופיים המבוקשים בתביעה העיקרית הוא קבלת הזכויות בנכס והפעלתו על ידי המבקש. אם המשיבים יעבירו את זכויותיהם בנכס לפני מתן פסק דין, לא ניתן יהיה להעניק למבקש סעד זה, שכן הנכס יועבר לצד שלישי. לפיכך, אי מתן הצו עלול לגרום נזק בלתי הפיך למבקש, אשר עולה על הנזק שעשוי להיגרם למשיבים ממתן הצו. 4. **סעד זמני ביחס לתקבולים:** בית המשפט דחה את הבקשה לסעד זמני בנוגע לתקבולים מדמי השכירות. בית המשפט פירש בקשה זו כבקשה לעיקול כספים, ולא כבקשה למניעת הברחת הנכס. נקבע כי הטלת צו כזה עשויה להוביל לקריסת העסק, דבר שלא ישרת את האינטרסים של איש. **הכרעה:** בית המשפט הורה על מתן צו מניעה זמני כנגד המשיבים, האוסר עליהם לבצע דיספוזיציה בזכויות החזקה, השכירות, הבעלות והמניות בנכס, וזאת עד למתן פסק דין בתיק העיקרי או עד להחלטה אחרת. הבקשה לסעד זמני ביחס לתקבולים נדחתה. לאור העובדה שחלק מהבקשה התקבל וחלק נדחה, כל צד יישא בהוצאותיו. **חידושים ועיקרים משפטיים:** * **הסתמכות על פסק בוררות כראיה ראשונית:** בית המשפט השתמש בפסק בוררות, שניתן בהליך שבו המשיבים לא היו צד, כבסיס ראייתי ראשוני משמעותי לקביעת קיומה של הפרת חוזה מצד אלחדד. * **הוכחת עילת גרם הפרת חוזה:** בית המשפט הדגיש את הצורך להציג תשתית ראייתית המצביעה על קשר בין המשיבים לבין הפרת החוזה, על מנת לבסס את עילת גרם הפרת החוזה. התכתבויות וואטסאפ ומסמכים נוספים שימשו כראיות מרכזיות לכך. * **איזון אינטרסים במאזן הנוחות:** ההחלטה מדגימה את האיזון שעורך בית המשפט בין מניעת נזק בלתי הפיך לתובע (החשש מהברחת נכס ומניעת היכולת להעניק סעד אכיפתי) לבין שמירה על האינטרסים של הנתבעים. במקרה זה, החשש של המבקש מפגיעה בזכותו לקבל את הנכס לידיו גבר על החשש של המשיבים מהגבלות תפעוליות. * **הבחנה בין סעדים:** בית המשפט הבחין בין צו מניעה למניעת הברחת נכס (שנעתר לו) לבין צו עיקול על תקבולים (שנדחה), תוך ניתוח המטרה וההשפעה של כל סעד.