רע"א 6315/18

תקציר

בית המשפט בחן את החלטת בית משפט קמא ואת בקשת רשות הערעור, ובסופו של דבר דחה את הבקשה מבלי להידרש לתגובת המשיב. ככלל, ערכאות הערעור נמנעות מלהתערב בהחלטה לבקש מחברה תובעת להפקיד ערבות להוצאות הנתבע, שכן לבתי משפט קמא שיקול דעת רחב בעניינים אלה. מקרה זה לא הצדיק חריגה. אושרה תחולתו של סעיף 353א לחוק החברות על ערעורי מס, כאשר מקרים קודמים ביססו את הרלוונטיות שלו בהליכים נגד החלטות מנהליות. החוק בדרך כלל מחייב תובע-חברה לספק ערבות, אלא אם כן בית המשפט מוצא סיבה מספקת לוותר או אם החברה יכולה להוכיח יכולת כלכלית לכסות את הוצאות הנתבע. גם במקרה זה לא הצליחו המבקשים להוכיח, למרות שטענו כי היו מעורבים בהליך בעיקר בשל מעשיו של המשיב. עם זאת, סעיף 353א נועד למנוע מהנתבעים הוצאות בלתי ניתנות להשבה מצד תובעים המסתתרים מאחורי ישויות אטומות מבחינה משפטית. משכך, דרישתו של בית משפט קמא להפקדת ערבות נמצאה מוצדקת. באשר לסכום הערבות, מופעלת מתינות בהליכי מס, ובית המשפט מצא את הסכום שנקבע בסך 20,000 ₪ מידתי, בהתחשב בניואנסים הפרוצדורליים של ערעורי המס. לפיכך, בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע נדחו, ללא צו להוצאות, שכן תשובת המשיב סברה כי אין צורך.