עמ"ש 59045-02-20

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דין קודם של בית משפט קמא שקבע כי הסכם מתנה תקף. על פי פסק הדין, המערערת טענה כי לא ניתנה הסכמת המינהל להעברת זכויות במשק, אך בהמשך זנחה טענה זו. השופטת הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי ההסכמה מעולם לא ניתנה באופן פורמאלי, אך שנים של פעולות מצד המנוח והמשיבים תמכו בטענת המשיבים למתנה. השופטת הסכימה גם עם פרשנותו של בית משפט קמא להסכם המתנה, אשר קבע כי המנוח העביר מרצונו את מלוא הזכויות במשק, לרבות זכויות מגורים, לידי המשיבים. על פי החוק, הסכם מתנה תקף גם אם המתנה לא הושלמה, כל עוד המקבל לא שינה את מצבו על פיו, אלא אם הנותן ויתר על המתנה בכתב או שהמקבל התנהג בצורה מחפירה כלפי הנותן. מאחר שהמערערת לא חלקה על שינוי מצבם של המשיבים על בסיס המתנה ובית משפט קמא לא מצא התנהגות מחפירה, הסכים השופט עם דחיית טענות המערערת על ידי בית משפט קמא. עוד ציין השופט כי גרסת המשיבים בדבר יחסים טובים עם המנוח אמינה יותר מזו של המערער. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי אין מקום לבטל את ההתחייבות לתת מתנה למשיבים והציע לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות המשיבים. שני שופטים נוספים הסכימו עם חוות הדעת.