ת"א 64581-05-16

תקציר

המבקש, שהוא הנתבע בהליך אזרחי, ביקש להביא ראיות הסותרות את ממצאי פסק הדין הפלילי נגדו, לפי סעיף 42(ג) לפקודת הראיות. בפסק הדין הפלילי הוא הורשע בשורה של עבירות הקשורות לתפקידו כמנהל בנק, בהן חריגה ממדיניות בנקאית, ניגוד עניינים ושחיתות. הוא הורשע ונידון למאסר ולקנס. המשיב, הבנק, הגיש אף הוא תביעה אזרחית נגד המבקש, אשר הוקפאה עד לסיום ההליך הפלילי. הגנתו העיקרית של המבקש בתביעה האזרחית הייתה כי מעשיו עולים בקנה אחד עם הנוהג הרווח בבנק ובבנקים אחרים. בית המשפט דחה את בקשת המבקש להציג ראיות לסתור את הכרעת הדין הפלילית מכמה טעמים. ראשית, הבקשה לא עמדה בדרישות שהתווה בית המשפט, שכן היא נעדרה ספציפיות לגבי העדים והראיות שיש להציג. שנית, המבקש ניסה ליישב את הסוגיות שכבר הוכרעו בתיק הפלילי, דבר שלא הותר לפי סעיף 42(ג). שלישית, הראיות שביקשו להציג התייחסו להגנתו של המבקש עצמו ולא נגעו לרשלנות תורמת מצד הבנק. יתר על כן, ממצאי התיק הפלילי הצביעו על חריגתו של המבקש מנורמות התנהגות סבירות, והפכו אותו לטענה בדבר אחריותו שלו ולא לרשלנות התורמת של הבנק. בנוסף, מאחר שהמבקש הורשע בגניבה ומרמה, לא חלה טענת אשמה תורמת. מטעמים אלה קבע בית המשפט כי הבקשה להבאת ראיות לסתור את הכרעת הדין הפלילי נדחתה, והורה למשיבה לפרט את ראיותיה ביחס לסכום התביעה בתוך פרק זמן מוגדר.