ע"א 48777-07-18

תקציר

לאחר ששקלה את מכלול פרטי המקרה, לרבות פסק דינו של בית משפט קמא, טיעוני הצדדים והפסיקה הרלוונטית, קבעה ערכאת הערעור כי יש לדחות את הערעור. בעוד שהנמקתו של בית משפט קמא לא הייתה מקובלת לחלוטין, הסכימה ערכאת הערעור עם התוצאה אליה הגיעה. פסק דינו של בית משפט קמא, שמצא כי תכניות המתאר המאוחרות ביטלו למעשה את התכנית הקודמת שהכריזה על "דרך היסטורית" ברוחב 30 מטר, נתמך בראיות משכנעות. לטענת ערכאת הערעור, עצם העובדה שתכניות מאוחרות יותר תיארו את הכביש באופן שונה או ייעדו את החלקה הרלוונטית לחקלאות אינה מהווה ראיה מספקת לביטול. עם זאת, הוכר כי תכנית ג/5056 ממרץ 1965 נזנחה בפועל, והתוואי ההיסטורי הוסט. בנוסף, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהערכתו של בית משפט קמא את חוות דעת המומחים או בהחלטתו בעניין הוצאות ושכר טרחת עורך דין. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך 15,000 ₪. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והיה אמור להימסר לבאי כוח הצדדים על ידי המזכירות.