רע"ב 5404/24

תקציר

בפסק הדין דחה בית המשפט את הבקשה ואישר כי בית משפט קמא קיבל את עמדתו המרכזית של המבקש ביחס לחובות שירות בתי הסוהר כלפיו. קבלה זו התרחשה לאחר ששב"ס לא ערער על הכרה בחובות אלה. עם זאת, טענותיו של המבקש בדבר הפרות חוק מצד שב"ס נמצאו בלתי מבוססות. מסקנה זו נגזרת ממסמכים פרטניים שהוצגו במהלך המשפט ומחזקת התקינות המינהלית שהוחלה בדרך כלל על שב"ס, אשר הצדיקה את החלטת בית המשפט שלא ליתן רשות ערעור במסגרת עתירת אסיר, כפי שנקבעה בפסקי דין קודמים כמו ברא 7/86 וייל נ' מדינת ישראל ורע"א 3852/24 סוויסה נ' שירות בתי הסוהר. יש לציין כי פסק הדין נקט גם עמדה צופה פני עתיד, ממנה עולה כי אם יתעוררו טענות רבות בדבר אי עמידת שב"ס בהתחייבויותיו כלפי קבוצות אסירים מסוימות, הדבר עלול לערער על חזקת התקינות המינהלית. תרחיש כזה עשוי לחייב העברת נטל ההוכחה לשב"ס ולחייבו להפגין דבקות בחובותיו בנוגע לאסירים שבטיפולו. יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הספציפיות, ואין בדחיית עתירה ספציפית זו כדי לפטור את שב"ס מחובותיו ומהתחייבויותיו כלפי בית המשפט. לפיכך הבקשה נדחתה, והצו הוסדר רשמית החל מיום 7 ביולי 2024.