עת"מ 2382/09

תקציר

העותר, רווק וחשוך ילדים עם מוגבלות שכלית, ביקש מבית המשפט להורות למשיב – ככל הנראה גוף ממשלתי – לספק לו דירה במתחם דיור ציבורי במחוז תל אביב או המרכז, לתקן את הגדרת הזכאות לדירות, או לכלול אותו ברשימת המתנה, עם סיוע בשכר דירה עד אז. בעתירה נטען כי הקריטריונים של המשיב לזכאות לדירה היו מפלים, שכן הם העדיפו את מי שיש לו שלושה ילדים או יותר או מוגבלות המחייבת שימוש בכיסא גלגלים. המשיבה נימקה את נהליה במספר הדירות המצומצם והמספר הרב של הנזקקים, וקבעה כי העותרת לא עמדה בקריטריונים ולא הוכיחה נסיבות חריגות. בית המשפט הכיר בנכותו הקשה ובמצוקתו הכלכלית של העותר, אך הדגיש כי אין ביכולתו לחלק מחדש את המשאבים הציבוריים. נמצא כי העותר לא הצדיק במידה מספקת את הצורך שלו להתגורר באזור המרכז וכי אמות המידה של המשיב סבירות, בהתחשב במשאבים המוגבלים. זאת ועוד, מצבו של העותר לא היה חריג בהשוואה לנכים אחרים. לפיכך, דחה בית המשפט את העתירה, ועודד את העותר לפנות למשיב אם ישתנו נסיבותיו. פסק הדין הדגיש את תפקידו של בית המשפט בהבטחת חלוקה סבירה ולא מפלה של משאבים ציבוריים, ובסופו של דבר פסק בניגוד לדרישות העותר.