המ"ש 2929-12-22

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המבקש להארכת מועד להישפט על עבירת תנועה. בדו"ח, מיום 27.3.2022, נטען כי המבקש נהג ברכבו בשטח. המבקש טען כי לא ידע על הדו"ח, וכי העבירה בוצעה על ידי אדם אחר. המשיב, לעומת זאת, ציין כי הודעת הקנס נשלחה לכתובתו הרשומה של המבקש והוחזרה כ'לא נדרשת', וכי הדו"ח שולם בחודש אוגוסט 2022, ובכך למעשה הודה באשמה, מה שהוביל להרשעה ולריצוי עונש. בית המשפט בחן את הבקשה לפי הוראות סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, המחייב התקיימות שני תנאים: סיבה מוצדקת לעיכוב ועיוות דין פוטנציאלי. נמצא כי טענת המבקש לאי ידיעת הדו"ח סותרת את חומר הראיות וכי לא נגרם עיוות דין, שכן המבקש לא הביא ראיות תומכות מספיקות, כגון תצהיר של הנהג בפועל לכאורה. כמו כן, חל שיהוי בלתי מוסבר של כחצי שנה בהגשת הבקשה, המהווה עילה לדחייה. בית המשפט הדגיש את עקרון סופיות הדיונים ואת הצורך של הציבור לעמוד במועדים פרוצדורליים, והגיע למסקנה כי האינטרס הציבורי גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש במקרה זה. לפיכך, בקשת הארכת המעצר נדחתה שלא בנוכחות הצדדים.