עת"מ 39234-12-20

תקציר

העותר, גבר בן 32 שאמו יהודייה, הגיש בקשה לעלות לישראל מכוח חוק השבות. בקשתו נדחתה בנימוק שהתנצר ולכן אינו זכאי. העותר טען כי גדל בבית נוצרי אך לא התגייר מרצונו החופשי. בית המשפט בחן פסיקות קודמות ומצא כי יהודי שהוא בן או בת לאם יהודייה, שיהדותה אינה מוטלת בספק, חייב לבצע באופן אישי פעולת גיור כדי להיחשב כבן דת אחרת או כדי להמיר את דתו מרצון. מצבו של העותר לא עמד בדרישות אלה, שכן הוא רק גדל בבית נוצרי ולא נקט צעדים קיצוניים ולא נכנס לליבת הדת הנוצרית. זאת ועוד, חלק מהטעמים שעמדו מאחורי החלטת המשיבים נמצאו בלתי סבירים ומבוססים על שיקולים לא ענייניים, כגון היכרותו של העותר עם מנהגי היהודים ומטרת עלייתו לישראל. משכך, פסק בית המשפט לטובתו של העותר, בקובעו כי ההחלטה אינה מוצדקת וכי יש להעניק לו אשרת עולה מכוח חוק השבות. כן חויבו המשיבים בהוצאות העותרת בסך 10,000 ₪.