תא"מ 20984-06-19

תקציר

השופט פותח בדחותו את טענות הנתבעים 2 ו-3 כי אין לדון בתיק הנוכחי שכן מדובר למעשה בערעור על פסק דין קודם, וכי שאלת האחריות כבר הוכרעה. השופט קובע כי פסק הדין הקודם התבסס על מידע מטעה וכי יש להתייחס לשאלת האחריות. לאחר מכן הם פונים לשאלה כיצד התרחשה התאונה. השופט קובע כי הן נהגו של התובע והן הנתבע 1 אחראים לתאונה. נהג רכבו של התובע אשם בכך שנסע ישר בנתיב המיועד לפניות שמאלה בלבד ולא הבחין באופנוע, ואילו הנתבע 1 אחראי לנהיגה במעבר חצייה שלא כדין. השופט מחליט כי שני הצדדים אחראים במידה שווה (50-50). לאחר מכן דן השופט במחלוקת בין נאשם 1 לבין נתבעים 2 ו-3, הטוענים כי יש להטיל על נתבע 1 את האחריות הבלעדית בשל רשלנותו הרבנית. השופט מפנה לפסקי דין קודמים במקרים דומים ומגיע למסקנה כי רשלנותו של הנתבע 1, אף שהיא משמעותית יותר מזו של התובע, אינה מגיעה לכדי רשלנות חמורה המצדיקה לפטור את נתבעים 2 ו-3 מאחריות שילוחית. לפיכך, הנתבעים 2 ו-3 אחראים למחצית הנזק שנגרם. עוד קובעת השופטת כי הנזק הנתבע על ידי התובעים מוכח וקיבלה את הודעת הצד השלישי של הנתבעת 1 כנגד הנתבעים 2 ו-3. כתוצאה מכך, הנתבעים 2 ו-3 יצטרכו לפצות את התובעים בגין הנזק, בצירוף שכר טרחה נוסף, בסך של 18,084 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, או שהוא יצבור ריבית. לבסוף, השופט דוחה את בקשת התובע למתן רשות לפצל סעדים ומעניק לצדדים זכות ערעור כדין.