ת"א 1221/07

תקציר

פסק הדין דן בהליך הראוי להמשך כהונתו של בורר. על פי חוק הבוררות, ניתן להדיח בורר רק אם נמצא שאינו ראוי לאמון הצדדים, אם התנהגותו גורמת לעיוות דין או אם נבצר ממנו למלא את תפקידו. פסק הדין מדגיש כי חוק הבוררות הוא חוק הוליסטי ומקיף שנועד לפתור סכסוכים במהירות וביעילות. כל החלטה על הדחת בורר חייבת אפוא להתבסס על המבחן האובייקטיבי הקבוע בחוק. פסק הדין מציין כי החלטת בית המשפט בשאלה שהוגשה על ידי בורר אינה מייעצת בלבד אלא מחייבת. מסקנתה היא כי אותם שיקולים המנחים את בית המשפט בבואו לדון בבקשה לסילוק בורר חלים גם כאשר הוא דן בבקשת בורר, וכי אין לייעץ לבורר אלא שלא להמשיך בנסיבות חריגות. במקרה זה, אין לבטל את עמדת הבורר משום שההתנגדויות שהעלה אחד הצדדים אינן נמנות עם עילות ההסרה הקבועות בחוק. זאת ועוד, סוגיית שכר טרחת הבורר היא סוגיה צדדית ויש לדון בה רק לאחר שהבורר נתן את פסק הבוררות, כאמור בחוק הבוררות. פסק הדין מתייחס גם לשאלה האם ניתן לחייב בורר להעיד בעניין הנוגע לבוררות וקובע כי הדבר תלוי במרכזיות העדות לבוררות. לבסוף, פסק הדין מציין כי טענות בדבר לחץ או משוא פנים המופעלות על בורר אינן נדירות בהליכי בוררות ונדחו בצדק על ידי בתי המשפט בעבר. מאחר שאין חשש אובייקטיבי למשוא פנים של הבורר, רשאי הבורר להמשיך לנהל את הבוררות במקרה זה.