ה"ט 11491-04-22

תקציר

השופט פותח ומציין כי הבקשה לדחיית התביעה היא חוקית, שכן המניעים להגשה אינם עולים בקנה אחד עם תכליות החוק למניעת אלימות. המבקש מבקש להשתמש בהליך ככלי שיקומי, שאינו השימוש המיועד לו. המבקשת נושאת מטען רגשי ופיזי מעברה, ומבקשת מזור למצוקתה, דבר שבית המשפט מבין. עם זאת, השופט מוצא כי המבקשת עושה שימוש פסול בחוק לצורך שיקומה. טענותיה של המבקשת בדבר פגיעה רגשית ומינית מצד הוריה והמשיב בילדותה אינן מתיישבות עם מניעי הבקשה. לבית המשפט אין סמכות או כלים לאמת טענות אלה, שלא הובאו בפני רשויות החקירה. יתר על כן, טענותיו של המבקש בדבר פגיעה מינית בתוך המשפחה, לרבות מצד המשיב, אינן נתמכות בראיות והן עמומות מכדי שהמשיב יוכל להתגונן מפניהן. האירוע בקהילה, שעמד בבסיס הבקשה, נדחה כבלתי רלוונטי, שכן המבקשת חזרה בה מטענותיה לגביו, ואין כל ראיה התומכת בגרסתה לאירועים. המבקשת גם לא הביאה ראיות הקושרות את המשיב לניסיונות אובססיביים לאתרה לאחר האירוע, למרות התחייבותו שלא ליצור עמה קשר. כמו כן, המבקשת לא הציגה כל ראיה שתתמוך בטענותיה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת (למניעת הטרדה מאיימת). השופטת מדגישה כי מטרת ההליך אינה לברר את טענות המבקש לניצול לרעה, דבר שיש לעשות בהליך הפלילי המתאים. המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית מינימלית לתמיכה בבקשתה, ולפיכך הבקשה לצו הגנה נדחית. השופטת מעודדת את המבקשת להמשיך בדרכה הטיפולית ומקווה שמשפחתה תכבד את רצונה לריחוק ולפרידה.