ע"פ 1688/99

תקציר

במקרה דנן, הורשע המערער על ידי בית המשפט המחוזי ברצח בכוונה תחילה של שלומית בלייכמן, אמו של בנו, ואמה, אידה בלייכמן. ההרשעה אושרה בערעור למרות מספר ערעורים. בית המשפט העליון קבע כי הרשעה ברצח אפשרית גם ללא גופה אם קיימות ראיות משמעותיות המוכיחות מוות, דבר שנקבע כאן בהיעדרותה של שלומית ובכמות גדולה של דם שנמצא ברכבה. המערער היה האחרון שנראה עם שלומית לפני היעלמותה, ומעשיו החשודים, כגון השגת דרכונים מזויפים ובריחה מהארץ עם בנם איתי, תחת זהויות בדויות, סיבכו אותו עוד יותר. בנוסף, הראיות המפלילות כללו כתמי דם ברכבו והתנהגותו שהצביעו על רצונו להימנע מחקירות, כגון סירוב לשתף פעולה עם הרשויות ושקרים תחת שבועה. חרף היעדר מניע ישיר, חטיפתו של איתי על ידי המערער היוותה סיבה אפשרית לרצח, העולה בקנה אחד עם עדויות על מערכת יחסים בעייתית ורצונו של המערער לשלוט באיתי. באשר לרצח אידה, הקשר של המערער אליה ופעולות חשודות ביום הרצח, כגון התחזות ומניעת כניסה של איתי לדירתה של אידה, תמכו בהרשעה. ראיות נסיבתיות, כולל התאמות בין קליעים לאקדחו החסר, סיבכו אותו עוד יותר. בית המשפט העליון מצא את מסקנותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לאשמתו של המערער בשני מעשי הרצח כסבירות ואישר את גזרי הדין נגדו, תוך שהוא דוחה את ערעורו על הסף.