ת"א 31402-01-11

תקציר

המחלוקת היא על חלוקת חלקת קרקע וזכויות הבנייה הקשורות בה, שבבעלות התובעת, שוקן, והנתבעים אזולאי. הקרקע, המשתרעת על פני 988 מ"ר, כוללת שתי דירות מגורים בבעלות כל צד, המופרדות בגדר. שוקן טוען כי יש לחלק את הקרקע כמסומנת פיזית, כאשר כל צד שומר על הקרקע הצמודה לדירתו, יחד עם זכויות הבנייה המתאימות. לטענת אזולאי, הקרקע שרכשו משתרעת מעבר לשטח הסמוך לדירתם. בית המשפט בוחן מסמכים היסטוריים, לרבות הסכמי מכר בין עמידר (הבעלים המקורי) לבין שני הצדדים. הראיות תומכות באופן גורף בטענתו של שוקן כי עמידר התכוון למכור, ואכן מכר, כל דירה יחד עם הקרקע וזכויות הבנייה המתאימות. כך עולה מהסכמי המכר, השמאות והתכתובות שקדמו לעסקאות. כמו כן, בית המשפט קובע כי יש לחלק את זכויות הבנייה לפי היחס בין שטח הקרקע המוחזק על ידי כל צד לסך שטח החלקה. החלטה זו מתבססת על המסמכים ועל ההסכם בין אזולאי לעמידר בנוגע לזכויות בנייה יחסיות. יש גם אזור שנוי במחלוקת, שגם אזולאי וגם שוקן טוענים לו. בית המשפט מצדד באזולאי וקובע כי הם מחזיקים בלעדית בשטח ומשתמשים בו ללול. מאחר שהזכויות במקרקעין טרם נרשמו, חל חוק המטלטלין, וזכותו של אזולאי מקבלת קדימות בשל החזקתם המתמשכת ורכישתם בתום לב. בעקבות זאת, בית המשפט מוציא פסק דין הצהרתי, הקובע כי שוקן הוא הבעלים של הקרקע וזכויות הבנייה המתאימות לדירתם, אשר יש לרשום על שמם במהלך הליך רישום הבית המשותף. לעומת זאת, אזולאי זכאי לשטח שבמחלוקת, אשר יצורף לדירתם במהלך הרישום. בקשתו של שוקן לשמאי שיעריך את שווי השטח שבמחלוקת ויפצה אותו נדחית, שכן יש להתייחס אליה בהליך נפרד. אזולאי, שתביעותיו נדחו ברובן, נדרש לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דינו, יחד עם הוצאות הנתבע עמידר. הסכומים נקבעים על 30,000 ₪ ו-15,000 ₪ בהתאמה, שישולמו בתוך 30 יום. עמידר נדרש להשלים את רישום הבית המשותף בתוך חצי שנה, כאשר כל הצדדים משתפים פעולה ככל שיידרש.