סע"ש 30805-08-18

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו לשעבר, הנתבעת, בגין הפרות שונות לכאורה של זכויות עובדים, לרבות ניכוי שכר שלא כדין, אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, שעות נוספות ללא תשלום וימי חופשה ללא תשלום. הנאשם הכחיש את הטענות. בית המשפט פסק לטובת הנאשם ברוב הסעיפים. ראשית, בית הדין קבע כי התובע התפטר מתפקידו, ולא פוטר, ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. התובע לא הביא ראיות לכך שהתפטר בשל בעיות בריאותיות, והעדיפו את גרסת הנתבע לאירועים. שנית, הנתבעת הביאה ראיות מספיקות לכך שמסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה עם קבלתו לעבודה, בשפה המובנת לו. טענת התובע כי חתימתו על חוזה העבודה זויפה לא נתמכה ונדחתה. שלישית, בית המשפט מצא כי לתובע נמסרו מרבית דוחות הנוכחות ותלושי השכר, ולא הוכחו טענותיו בדבר מסמכים חסרים. התובע גם לא הביא ראיות לכך שהנתבעת לא שילמה לו עבור עבודה בשעות נוספות. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי שכרה של התובעת מורכב משכר מינימום לשעה, בתוספת תוספת גלובלית שנועדה לכסות שעות נוספות, מנוחה שבועית ודמי חגים. התוספת שולמה מדי חודש ובאה לידי ביטוי בתלושי השכר, ובית הדין מצא כי היא פיצתה במידה מספקת את התובע בגין שעות העבודה הנוספות שעבד בפועל. גם טענות התובע בדבר עבודה ללא תשלום בשבת נדחו, שכן יום המנוחה שלו הוסכם להיות יום ראשון, ועבודתו בשבת אינה מזכה אותו בתוספת שכר. זאת ועוד, חישובי התובע לגבי השעות הנוספות שלא שולמו לו לכאורה התבססו על קביעה שגויה של השכר, ותביעתו להחזר הוצאות נסיעה נדחתה אף היא, שכן היא כבר שולמה מדי חודש. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובע בשני סעיפים. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 411 ₪, המהווים ניכוי שלא כדין משכרו, בתוספת ריבית. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 33,465 ₪, המייצגים את חלקו של המעסיק בהפקדות לקופות גמל שלא שולמו, למרות ניכויים משכרו של התובע. סכומים אלה ישולמו בנוסף לתשלומים שהנתבעת כבר שילמה לתובע עם סיום העסקתו. ככלל, דחה בית הדין את מרבית טענות התובעת, וקבע כי הנתבעת לא הפרה את חוקי העבודה בישראל, ולכן אין צו להוצאות. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ויימסר להם לאחר מכן.