תמ"ש 31662/97

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב זוג נשוי שהיו לו דעות שונות באשר לאופן חלוקת נכסיהם הצבורים. התובעת, ששימשה כעקרת בית, טענה כי הייתה כוונה לחלוק בנכסים, גם לאחר שתעזוב את הבית, ותבעה מחצית מזכויותיו הפנסיוניות של הנתבע, כספו ונכסיו, לרבות אלה הרשומים או מנוהלים על שמו. מנגד, הנתבעת טענה כי לא הייתה חלוקה בנכסים, תוך שהיא מציינת היעדר הסכם ממון וטוענת כי הדין החל, חוק יחסי ממון בין בני זוג, קובע כי רכושם נותר נפרד במהלך הנישואין. על בית המשפט היה לקבוע את תחולת חוק נכסים משותפים או חוק יחסי ממון בין בני זוג, ולאחר מכן, אילו נכסים יהיו כפופים לחלוקה. השופטת קבעה כי חוק יחסי ממון בין בני זוג חל במקרה זה, נוכח היעדר הסכם ממון, והבהירה כי חוק זה קובע משטר רכושי עצמאי לבני זוג. על פי חוק זה, ניתן היה להצדיק את תביעת התובעת רק עם פקיעת הנישואין. השופטת התייחסה לטענות התובעת כאל בקשה לאמצעי הגנה לשמירה על זכויותיה, כמפורט בסעיף 11 לחוק הנ"ל. השופטת פירטה בקפדנות את הנכסים המדוברים, וקבעה כי הדירה שנרכשה לפני הנישואין, כמו גם תכולת הדירה שנרכשה לפני למעלה מ-25 שנה, אינן נכללות בחלוקת הנכסים. עם זאת, השופטת קבעה כי התובעת זכאית למחצית משווי רכב האאודי, המטלטלין והזכויות הפנסיוניות של הנתבע שנצברו במהלך הנישואין. כמו כן, השופטת קיבלה את טענות הנתבע בנוגע לכספי החיסכון, בהתחשב בכך שהם עברו בירושה או חילקו כספים, ולכן אינם כפופים לבעלות משותפת. השופט גם הכיר בפסיקה הקודמת בעניין חשבון הבנק המשותף, אשר מיצתה את תביעותיו הכספיות של התובע. לסיכום, תביעתה של התובעת נדחתה כמעט לחלוטין, כאשר השופטת עמדה על זכותה לשמור על זכותה לשמור על זכותה במטלטלין ובזכויות פנסיוניות מסוימות. ההחלטה התקבלה בהיעדר מי מהצדדים, ולא הוטלו הוצאות משפט בשל ההסדר הפרוצדורלי.