ע"פ 3729/08

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהרשיע את המערער באונס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין וגזר עליו ארבע שנות מאסר. המחלוקת העיקרית בין המתלוננת לבין המערער היא האם האקט המיני היה בהסכמה אם לאו. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעיקר על סמך מהימנות עדותה של המתלוננת וראיות נוספות, לרבות שיחות מוקלטות בין המערער למתלוננת, שהיוו את הודאתו הראשונה של המערער באונס. השיחות תומכות בטענת המתלוננת כי האקט המיני בוצע בניגוד לרצונה ולהסכמתה. בית המשפט התחשב גם בעדויות נוספות הנוגעות למצבה הנפשי של המתלוננת לאחר האירוע, ולתלונתה המיידית, אשר חיזקו את אמינות גרסתה. ההגנה טענה כי למתלוננת היה עניין רומנטי במערער וכי כל מגע מיני שהתרחש היה בהסכמה. ההגנה הצביעה גם על סתירות בדברי המתלוננת ובטענותיה שלא נראו להם הגיוניות. עם זאת, בית המשפט מצא סתירות אלה כמינוריות ואינן קשורות לאירוע המרכזי, ולכן לא השפיעו על המהימנות הכוללת של עדותה של המתלוננת. באשר לסוגיית החדירה, דבריה והתנהגותה של המתלוננת לאחר האירוע, כמו גם השיחות המוקלטות, תומכים בטענתה כי התרחשה חדירה. מנגד, דברי המערער בעניין זה לא היו ברורים ולא עקביים. בית המשפט מצא את עדותה וראיותיה של המתלוננת כמהימנות יותר, ומכאן הגיע למסקנה כי אכן התרחשה חדירה. בית המשפט המחוזי שקל בכובד ראש את מכלול הנסיבות הרלוונטיות בבואו לקבוע את העונש, תוך התחשבות הן בגורמים מחמירים והן בגורמים מקלים. אלה כללו את חומרת העבירה, נסיבותיו האישיות של המערער ורמת מסוכנותו המינית הנמוכה כפי שהוערכה. בית המשפט החליט על עונש המינימום הקבוע בחוק – ארבע שנות מאסר – לאחר ששקל את הנזק המשמעותי שנגרם למתלוננת, ואת הצורך להעביר מסר ברור בדבר חשיבות כיבוד כבודה ואוטונומיה של האישה. נוכח הראיות המשמעותיות התומכות בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, ושקילתו המעמיקה את גזר הדין, יש לדחות את הערעור על זיכוי או על הקלה בעונש.