ת"א 26161/07

תקציר

התובעת, הרבת אליהו, שימשה כנהגת אוטובוס בחברת תיירות ולאחר מכן סיימה קורס מורי דרך. למרות הכשרתו, לא הצליח למצוא עבודה בישראל ועבר לגרמניה. עם שובו החל לעבוד בחברת תיירות בישראל. עם זאת, הוא פוטר לאחר שהנתבע, בן דודו, יצר קשר עם יו"ר איגוד מורי הדרך בישראל (הנתבע מס' 2) וטען כי התובע "מתחזה למורה דרך". עוד נטען כי הנתבעת מס' 2 הפיצה מידע זה בעלונים, וכתוצאה מכך התערב משרד התיירות ואסר על התובעת לעבוד כמדריך. התובע תבע את שני הנתבעים בגין לשון הרע ותבע פיצויים בסך 300,000 ₪. הנתבעים טענו כי התובע אינו מורה דרך מוסמך וכי הקורס שלו מוגבל להדרכה במערכת החינוך. עוד נטען, כי פנייתו של הנתבע מס' 1 לנתבע מס' 2 בנוגע למעמדו של התובע כמדריך אינה מהווה לשון הרע, בעוד הנתבע מס' 2 פעל מתוך תום לב ואינטרס ציבורי, ויש להגן על אמיתות הפרסום. בית המשפט קיבל את גרסאות הנתבעים לאירועים ודחה את התביעה. בית המשפט קבע כי הבהרתו של הנאשם מס' 1 לבן דודו אינה מהווה לשון הרע. באשר לנתבעת מס' 2 קבע בית המשפט כי הפרסום מהווה לשון הרע אך הנתבע עמד בנטל ההוכחה לאמיתות הפרסום ופעל בתום לב. בית המשפט הדגיש כי מורה דרך דורש רישיון, דבר שהיה חסר לתובע. זאת ועוד, על הנתבע מס' 2, כיו"ר ארגון מורי הדרך, הוטלה חובה מוסרית וחברתית להגן על האינטרסים של מורי הדרך המורשים. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לכל נתבע 11,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין.