בד"מ 139/10

תקציר

פסק הדין דן בהחלטה שלא להטיל קנסות כלשהם על עורך דין שלא הגיש דוחות למס הכנסה והצהרות הון במועד. השופטת מדגישה כי החלטה זו מתקבלת לאחר שיקול דעת מעמיק ואין לראות בה משום סלחנות למעשיו של הנאשם או של המוסדות המעורבים. עבירותיו של עורך הדין, על אף שהן קשורות למס ונחשבות חמורות, אינן נחשבות לחמורות בנסיבות מקרה זה. השופט מציין כי המונח "חרפה" הוא תלוי הקשר וחסר הגדרה ברורה, ולכן יישומו משתנה בהתאם לאמות מידה חברתיות ואתיות. תכליתה של העמדה לדין משמעתי בהקשר זה היא להבטיח רמת התנהגות גבוהה בקרב עורכי הדין, לשמור על כבוד המקצוע ולהגן על אמון הציבור. עם זאת, מעשיו של עורך הדין במקרה זה, אף שאינם חוקיים, אינם מעידים על זלזול בחוק, חוסר אתיקה או כוונה להונות או להעלים מס. הם מאופיינים כטעות חד פעמית, שתוקנה והתנצלה עליה, שאינה פוגעת באופן משמעותי בתפיסה הציבורית של מקצוע עריכת הדין. השופט מגיע למסקנה כי בנסיבות ספציפיות אלה, העבירות אינן מהוות קלון, ולכן הבקשה לעונשים נוספים נדחית. ההחלטה מתקבלת במידתיות, תוך הפעלת שיקול דעת סביר, וללא הוראת הוצאות נוספות.