עמ"ת 43577-09-11

תקציר

הכרעת הדין הנדונה נוגעת למקרה של אלימות במשפחה, בו הואשם המשיב בשורה של סעיפים של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם וגרימת נזק לרכוש בזדון כלפי בן זוגו. כתב האישום מתאר מספר אירועי אלימות שביצע המשיב כלפי המתלוננת במשך מספר שנים, לרבות תקיפות בנוכחות ילדיהם. בית משפט השלום החליט תחילה לשחרר את המשיב למשמורת אחותו ולמעצר בית, עד למשפט. על החלטה זו הוגש ערעור, ובית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואישר את החלטת בית משפט השלום. בית המשפט העליון, מצדו, דחה את הערעור שהוגש לאחר מכן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בכך הדגיש בית המשפט העליון את חשיבותו של תסקיר שירות המבחן בהערכת המסוכנות הנשקפת מהמשיב ואת היתכנות אפשרויות מעצר חלופיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלופה המוצעת, שכללה מעצר בית, הגבלות גיאוגרפיות וביטחונות כספיים נוספים, הקלה במידה מספקת את הסיכון, במיוחד נוכח העדפת המחוקק לחלופות אלה. פסק הדין גם הדגיש את האופי המגונה של התנהגות אלימה והצביע על כך שתקריות אלימות חוזרות ונשנות עלולות להוביל לשינוי בגישתו של בית המשפט כלפי מעצר. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי גרסתה של המתלוננת לאירועים עומדת בניגוד לזו של המשיב, דבר המצדיק עוד יותר את החלטת השחרור בשל חולשת הראיות.