עת"מ 9171-09-12

תקציר

בנו של העותר נהרג בתאונת דרכים בתאילנד בעת שהיה בחופשה מעבודתו כאיש שב"כ. העותרת ביקשה להיות מוכרת כ"אם שכולה" לפי חוק משפחות חיילים שנהרגו בקרב (תגמולים ושיקום), ותבעה פיצוי כספי ממשרד הביטחון. בקשתה נדחתה מספר פעמים בטענה שמותו של בנה לא נגרם כתוצאה משירותו וכי היא אינה עומדת בדרישות החוק להכרה כאם שכולה. העותרת טענה כי החלטות משרד הביטחון מפלות וביקשה מבית המשפט להורות למשרד להכיר בה כאם שכולה "לפנים משורת הדין". בית המשפט דחה את העתירה. בית המשפט קבע כי החלטות המשרד אינן מפלות וכי לעותרת לא היה אינטרס הסתמכות מוגן על כל דין או מדיניות שהיו מזכים אותה בהטבות בעת מות בנה. זאת ועוד, לא היה בסיס משפטי לטענת העותרת כי למשרד הייתה סמכות לחלק כספי ציבור מחוץ לתחום החוק. עוד ציין בית המשפט כי בקשתה של העותרת נדחתה על ידי המשרד כבר בשנת 2004, והיא לא סיפקה כל הסבר סביר לשיהויה בפנייה לבית המשפט. הראיות שהציגה העותרת – שכללו החלטות ממשלה, דו"ח מבקר המדינה ותצהירים מהליכים אחרים – לא ביססו את טענותיה בנוגע למדיניות המשרד בעת מות בנה. ככלל, בית המשפט מצא כי טענותיה של העותרת אינן נתמכות וכי הכללים והתקנות הרלוונטיים אינם מזכים אותה בהטבות כלשהן. לפיכך, לא הייתה עילה להתערב בהחלטות משרד הביטחון והעתירה נדחתה.