פר"ק 1549/03

תקציר

התנגדות החברה למכירת קניון, שהוצעה על ידי כונס הנכסים ונתמכה על ידי הבנק, נדחתה על ידי בית המשפט. ההתנגדות נעדרה ראיות וזכתה להתעלמות רבה. חוסר העניין של החברה בגורל הקניון, שנמשך כמעט 17 שנה, יוחס לחוב המשמעותי שלה לבנק, שעלה בהרבה על שווי הקניון. החוב של החברה, משנת 2003, לא אותגר ונותר ללא תשלום. בעוד שכונס הנכסים היה צריך להזמין את החברה להשתתף בהליך המכרז, בית המשפט מצא כי מחדל זה לא היה משנה את התוצאה, שכן הצעת החברה לא הייתה גבוהה בהרבה מההצעה הקיימת. בנוסף, הבנק, בהיותו נושה מובטח, תמך במכירה המוצעת למרות שנגרם לו הפסד משמעותי. לחברה לא הייתה זכות לפדות את הקניון מבלי למלא את חובתה לפרוע את מלוא חובה, דבר שלא הציעה לעשות. הפסיקה שצוטטה על ידי החברה בעניין זכויות פדיון לא הייתה ישימה במצב זה. יתר על כן, החברה ויתרה זה מכבר על זכותה לפדות את המשכון, אם בכלל, בשל חלוף הזמן המשמעותי ויצירת הסתמכות של הכונס והקונה. בית המשפט הדגיש כי זכות הפדיון אינה מוחלטת וניתן להגבילה, במיוחד כאשר החברה לא הוכיחה יכולת כלכלית כלשהי לרכוש את הקניון. בסך הכל אושרה מכירת הקניון כמבוקש, וכונס הנכסים הונחה למסור דו"ח כספי בתוך 15 יום. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים וניתנה במועד נקוב.