ע"א 244/73

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בסכסוך רכושי בין בעל חלקה רשום, המערערת, לבין המשיבים, אשר חכרו את הקרקע מאמו של המערער לפני שרכשה מחצית מהחלקה. בית משפט השלום פסק לטובת חלוקה חלקית של הקרקע, והעניק לכל צד חלקים שווים אך נתן למשיבים את החלק שבו נבנה הצריף שלהם. פסק הדין ניתן בהיעדרה של המערערת ולא הוצג לה באופן פורמאלי. ביודעו את תוכן פסק הדין, התכתב על כך בא כוחו של המערער עם בא כוח המשיבים. לאחר שנה הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר המשיבים דחו אותו בשל חלוף המועד האחרון להגשת ערעור. בית המשפט המחוזי נעתר ודחה את הערעור. עם זאת, בית המשפט העליון, בהסכמתו עם נימוקיו של השופט מני, קבע כי תקופת הערעור צריכה להימשך מיום מתן פסק הדין, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי. פסק הדין לא נמסר למערערת באופן פורמאלי, וידיעתה על תוכנו של פסק הדין לא היוותה ויתור. יתר על כן, ביצוע פסק הדין לא היה מרמז על הסכמה, ואין להעניש את המערערת על התכתבויות עורך דינה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, דחה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר את התיק לדיון לגופו של עניין, תוך שהוא מורה למשיבים לשאת בהוצאות המשפט של המערער.