ת"א 42894-05-19

תקציר

המבקשת, חברת חמת, המייצרת ומוכרת מוצרים מעוצבים למטבח ולשירותים, ביקשה צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לשווק ולמכור ברז שלטענת חמת מעתיק ברז ייחודי משלה בשם "אימג'ין". המשיבים הם טופ ב', חברה המתחרה בחמת באותו שוק, יחד עם שלושה מבעליה ומנהליה. חמת טענה כי המשיבים מפרים את זכויות הקניין הרוחני שלה, גורמים נזק לשמה הטוב ומתעשרים באופן בלתי הוגן. טופ ב' טענה כי נפל פגם בבקשה בשל השיהוי של חמת בהגשתה, כי אין בסיס לנקיטת הליכים נגד המשיבים הבודדים, וכי הברז של חמת נעדר את ההגנות להן טענה. הם גם הכחישו את הטענות על פגיעה וחוסר תום לב. בית המשפט מצא כי חמת אכן התמהמהה בהגשת בקשתה, דבר המערער את טענתה כי יש צורך בסעד זמני. עם זאת, מאחר שטענות הסף האחרות היו מהותיות, התייחס בית המשפט גם אליהן. נפסק כי לבית המשפט סמכות לדון בתיק, אך נראה כי הברז של חמת אינו מוגן על ידי דיני קניין רוחני שכן מדובר במוצר פונקציונלי המיוצר בתעשייה, והוא גם לא נרשם כסימן מסחר בישראל. אמנם בשלב זה לא ניתן היה לשלול לחלוטין את עוולת גניבת העין, אך חמת לא הביאה ראיות מספיקות למוניטין ולתרמית כדי להצדיק צו מניעה זמני גם בעילות אלה. בנוסף, חוק העשרה לא חל במקרה זה, שכן חמת לא הוכיחה חדשנות או חוסר תום לב מצד טופ ב'. בבחינת דיני צווי מניעה כלליים, מאזן הנוחות והיושר לא תמך בבקשתה של חמת, במיוחד נוכח השיהוי בהגשת הבקשה. בית המשפט הציע כי הצדדים יוכלו להגיע לפשרה דומה להסכם פשרה קודם במקרה אחר, אך מאחר שלא מדובר בצו שיפוטי, הוא הושאר לרצונם הטוב של הצדדים. משכך, נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני, מבלי לקבוע תקדימים להליך העיקרי, שבו עדיין תוכל חמת להוכיח את טענותיה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ובית המשפט הביע תקווה שהצדדים יגיעו בסופו של דבר להסכמה.