בש"א 48217-01-19

תקציר

בעל חנות בשטח 18.5 מ"ר הממוקמת בקריית אתא תבע את שוכריו המוגנים לקבל את שווי השוק של דמי השכירות ולא את דמי השכירות המוזלים המוגנים. התובעת טענה כי הנתבעים, שירשו את החנות מאביהם בשנת 1988, מעולם לא שילמו דמי מפתח למשכיר ולכן, על פי תקנות הגנת הדייר, עליהם לשלם את דמי השכירות בשוק. הנתבעים טענו כי הם דיירים מוגנים ושילמו דמי מפתח פעמיים - ראשית, אביהם שילם אותם כאשר שכר את החנות בשנת 1968 ולאחר מכן הם שילמו אותם במזומן כאשר ירשו את החנות. עוד טענו כי התובע היה מודע לכך והודה בכך בדיון קודם, אך שכח מכך. הנתבעים הביאו דוגמה דומה להסכם שכירות של חנות סמוכה כדי לתמוך בטענתם לתשלום במזומן של דמי מפתח. השופט מצא את גרסת הנאשמים משכנעת יותר והגיע למסקנה כי הם אכן שילמו דמי מפתח פעמיים. לפיכך, החנות הייתה פטורה מתקנות הגנת הדייר, ובקשת התובעת לקבל את דמי השכירות בשוק נדחתה. עוד ציינה השופטת כי גם אם הנתבעים לא היו משלמים את האגרות, הם עדיין היו נחשבים לדיירים מוגנים שאינם צריכים לשלם דמי מפתח, שכן הם ירשו את החנות מאביהם. התובע חויב לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין, שהסתכם ב-6,000 ₪.