תמ"ש 48008-03-19

תקציר

פסק הדין עוסק בסוגיית פטור הורה ממזונות ילדים בשל התנהגותו המרדנית של הילד. על פי התקדימים, בית משפט לא צריך לפטור הורה בחופזה גם אם הילד מורד, שכן יש לשמור על טובת הילד. בית המשפט העליון קובע כי פטורים צריכים להתרחש רק במקרים קיצוניים של מרד. כדי לבטל מזונות עקב מרד צריכים להתקיים שני תנאים: צו בית משפט המחייב את קיום הקשר של הילד וסירוב הנובע ישירות מהתנהגותו של הילד, ולא מנסיבות חיצוניות. במקרה זה, סירובם של הילדים ליצור קשר עם אביהם יוחס להסתה של אמם. בעוד שהאב יכול היה לשמור על קשר בנסיבות שונות, פסק הדין מציע כי הילדים לא צריכים לשאת בתוצאות מעשיה של אמם. בית המשפט הבחין בין תביעה נזיקית לפיצויים בגין הסתה לבין תביעה לביטול מזונות ילדים. הראשונה מבקשת לטפל בעוולות, ואילו השנייה מבקשת לתקן את יחסי הורה-ילד. תביעתו של האב לביטול מזונות נדחתה לפני שהילדים הגיעו לבגרות או סיימו תיכון, אך היא הותרה לאחר מכן, במיוחד אם הילדים התחייבו לשירות צבאי או לאומי. בית המשפט הדגיש כי צמצום או ביטול מזונות אינם צריכים להיות הצעד העיקרי לתיקון יחסי הורה-ילד. בנוסף, בשל אילוציה הכלכליים של האם, ביטול מזונות הילדים עלול לפגוע בצרכיהם החיוניים של הילדים. פסק הדין קובע כי לא ניתן לתבוע מזונות "שנאכלו". למרות שהועלו סוגיות אחרות, כגון מהימנות מומחים וטענות פרוצדורליות, אלה לא השפיעו על ליבת הפסיקה. בסופו של דבר, נדרשו האישה ומ"כ לפצות את הגבר, ונקבעו חובות מזונות עתידיים, תוך הטלת הוצאות על האישה.