בש"פ 4508/15

תקציר

בתיק הערעור שלפניי בחן בית המשפט האם ניתן לראות בעברו הפלילי של המתלונן העיקרי "חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, לאור פסקי דין קודמים לרבות הלכת ניזרי שקבעה איזון בין זכותו של עד לפרטיות לבין זכותו של הנאשם למשפט הוגן. המערער, קצין משטרה בין ארבעה נאשמים שהואשמו בעבירות חמורות לרבות התעללות בחסר ישע, ביקש גישה לעברו הפלילי של המתלונן כדי לערער על אמינותו. בית משפט קמא דחה בקשה זו, ולא מצא כל ראיה בהיסטוריה הפלילית הרלוונטית להגנה. המערער טען, כי נוכח תפקידו המרכזי של המתלונן כעד העיקרי, יש לבחון את עברו הפלילי בבחינת כל פוטנציאל לסייע להגנה. עם זאת, בית המשפט אישר את ההחלטה הראשונית, בנימוק כי ללא אינדיקציות קונקרטיות המצביעות על רלוונטיות, עצם קיומו של רישום פלילי אינו מצדיק את בדיקתו. המשיב הדגיש כי חשיפת רישום פלילי ללא הבחנה תרתיע עדים פוטנציאליים ותעמיס על מערכת המשפט חקירות ספקולטיביות. משכך, קבע בית המשפט כי הערעור אינו ראוי להתקבל, שכן לא נפלה טעות בפסק הדין המקורי. האיזון שנקבע בתקדים דרש יותר מאשר תקווה ספקולטיבית; היה צורך בפוטנציאל ממשי וקונקרטי לסיוע להגנה שהיה חסר בתיק זה. בסופו של דבר, הערעור נדחה.