ת"א 18288-05-18

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת בין אליהו עובדיה לבין עיריית תל אביב-יפו בנוגע לפירעון חובות והגבלות שהוטלו על עובדיה. עובדיה טען כי העירייה הטילה עליו מגבלות שלא כדין ופגעה בשמו הטוב. בית המשפט הכיר בכך שהטלת הגבלות ועיקולים אכן מהווה לשון הרע וכי העירייה פעלה ברשלנות בכך שלא סגרה תיק הוצאה לפועל הקשור לארנונה. נמצא כי החוב הקשור לתיק זה נפרע על ידי עובדיה בשנת 2003 על פי הסכם פשרה. העירייה חויבה לשלם לעובדיה 5,000 שקל כפיצוי בגין לשון הרע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. סכום זה כולל גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪. עוד קבע בית המשפט כי על העירייה לשאת בהוצאות חובותיו האחרים של עובדיה, שכן לא הוכח כי הן אינן קשורות למקרה הנוכחי. פסק הדין הדגיש את חשיבותו של שם טוב ואת ההשלכות המזיקות האפשריות של לשון הרע, אך גם הכיר ברשלנותו התורמת של עובדיה ובנזק הקל לשמו הטוב, בהתחשב בכך שמגבלות דומות הוטלו על ידי לשכת ההוצאה לפועל בהמשך.