בש"פ 2637/97

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום, בו נטען כי הם ייבאו לישראל קילוגרם אחד של הרואין דרך גשר אלנבי. הסם הובא לכאורה לארץ על ידי אדם בשם אבו מיאלה מטעמו של המערער. בית המשפט המחוזי בירושלים הורה על מעצרו של המערער עד תום ההליכים. עם זאת, לאחר דיון החליט השופט כי אין די ראיות כדי להרשיע את המערער והורה על שחרורו למעצר בית. המערער ערער על ההחלטה וטען כי היעדר ראיות לכאורה משמעו שאין להטיל עליהם מעצר בית. המדינה קיבלה את ההחלטה ולא ערערה, אך הבהירה כי קבלתם נובעת מנסיבות המקרה הספציפיות. הם טענו כי אכן יש מספיק ראיות לכאורה כדי להשאיר את התיק פתוח. המדינה הצביעה על עדותו של אבו מאיילה ועל ראיות נסיבתיות נוספות, כגון שיחות טלפון שפורשו כמתייחסות למשלוח הסמים, וכן על היעדרותו בת החודש של המערער מביתם לאחר מעצרו של אבו מיאלה. ההגנה פירטה פגמים בעדותו של העד העיקרי, אך המדינה עמדה על כך שיש די ראיות כדי להרשיע את המערער. השופט הסכים עם המדינה, קיבל את העובדה שיש די ראיות לכאורה ובחר שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. משכך, הערעור נדחה, והמערער יישאר במעצר בית עד תום ההליכים.