ת"א 51088-04-17

תקציר

על בית המשפט להכריע בשלוש סוגיות. ראשית, עליה להחליט האם לכלול ריבית פיגורים בסכום שהנתבע 1 חייב לתובע. בפסק הדין מוסבר כי אין מחלוקת על הסכם המימון, אך הסכום שיוחזר שנוי במחלוקת. התובעת טוענת לחוב בסך 4,025,813 ₪, ואילו הנתבעים 1 ו-3 טוענים כי לא נפרע חוב בשל התנהגותה של התובעת והסכם לכאורה לפירעון באמצעות העברת מקרקעין. בית המשפט פסק לטובת התובעת, ואישר קיומה של הלוואה בשווי 3,824,269 ₪ והחזרים בסך 2,494,242 ₪ על ידי הנתבעת 1. מאחר שהנתבעים 1 ו-3 לא הביאו כל ראיה לחישובים חלופיים, טענותיהם בדבר ריבית פיגורים נדחות. החלטה זו אינה מונעת מהם לטעון טענות אלה מאוחר יותר. שנית, יש לקבוע את סכום ההוצאות שייפסקו לתובע. בית המשפט פוסק הוצאות סבירות והכרחיות, שיכללו שכר טרחת עורך דין, אלא אם כן חלות נסיבות מיוחדות. בבואו להחליט על שיעור ההוצאות, בית המשפט שוקל את ניהול הדיון, את היחס בין הסכום הנתבע לסכום שנפסק, את מורכבות התיק ואת סכום שכר הטרחה ששולם. במקרה זה, על התובע לקבל שכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪ מהנתבע 1, שכן התביעה לא הייתה קנטרנית והתובע ניהל את ההליך כראוי. בית המשפט לא פסק את מלוא הסכום המבוקש בשל מצבו הכלכלי הלא ברור של נאשם 1 וההפרש בין הסכומים הנתבעים והסכומים שנפסקו. לבסוף, על בית המשפט להחליט על המועד האחרון לערעור. מאחר שהוגש ערעור ביום 25.6.2023, סוגיה זו עומדת כעת על הפרק. בקשת התובעת למתן פסק דין לטובתה מתקבלת. כל צד אחראי לעלויות הגישור שלו. ההחלטה תישלח לשני הצדדים, וריבית פיגורים תחול אם התשלומים יעוכבו.