פ"א 7186-02-21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על צו הריסה לפרויקט בנייה. המערער טען כי יש לבטל את צו ההריסה משום שהוא הוצא על סמך מידע חלקי שנמסר ליועץ המשפטי ולנותן הצו. בית המשפט מבהיר כי על מנת לבטל צו הריסה, נטל ההוכחה מוטל על המערער, אשר עליו להוכיח כי העבודה בוצעה כדין או כי נפל פגם חמור בצו. במקרה זה, בית המשפט מוצא כי לנותן הצו וליועצת המשפטית לא הייתה גישה למידע מלא, שכן חסרים פרטים מרכזיים לגבי פעולות אכיפה קודמות שנקטה ועדה מקומית. באופן ספציפי, הוצא צו הפסקה מנהלי נגד פרויקט הבנייה, אך מידע זה לא הועבר לגורמים הרלוונטיים. מאחר שהדבר סותר את חזקת התקינות המנהלית, מבטל בית המשפט את צו ההריסה. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי למנהל היחידה הארצית לאכיפת חוק התכנון והבנייה סמכות עצמאית להוציא צו הריסה חדש, בתנאי שמתקיימים כל התנאים הנדרשים ומוצגים כל המידע הרלוונטי. בית המשפט מציין כי על גופי האכיפה השונים לשתף מידע על פעולותיהם כדי להבטיח תהליך קבלת החלטות מושכל במלואו. מאחר שהבניין המדובר עדיין במצב בלתי גמור, אין בהחלטת בית המשפט לבטל את צו ההריסה הנוכחי כדי לפגוע באופן בלתי הפיך באינטרס הציבורי, מה גם שהמשיב הצהיר כי מאז הוצאת צו הפסקת העבודה לא התקיימה כל פעילות בנייה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, וצו ההריסה עומד מבוטל.